Bava Metzia 119

Kapitel 119

א ואין צריך לומר חדשים בישנים

1 GESCHWEIGE DENN NEUE UNTER ALTE.

ב באמת אמרו ביין התירו לערב קשה ברך מפני שהוא משביחו אין מערבין שמרי יין ביין אבל נותן לו את שמריו

2 IN WIRKLICHKEIT SAGTEN SIE ABER, DASS MAN BEIM WEINE ERLAUBT HAT, SCHWEREN MIT LEICHTEMZU MISCHEN, WEIL MAN IHN DADURCH BESSER MACHT. MAN DARF DIE WEINHEFE NICHT UNTER DEN WEIN MISCHEN, WOHL ABER DARF ER IHMSEINE HEFEMITGEBEN.

ג מי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו בחנות אלא א"כ הודיעו ולא לתגר אע"פ שהודיעו שאינו אלא לרמות בו מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו

3 WENN EINEM WASSER IN SEINEN WEIN BEIGEMISCHT WORDEN IST, SO DARF ER IHN NICHT IM LADEN AUSHÖKERN, ES SEI DENN, DASS ER ES [DEM KÄUFER] MITTEILT; EINEM HÄNDLER [VERKAUFE ER IHN] NICHT, SELBST WENN ER ES IHM MITTEILT, DENN DIESER [KAUFT IHN] NUR, UM DAMIT ZU BETRÜGEN. IN ORTEN, WO ES ÜBLICH IST, DEM WEINE WASSER BEIZUMISCHEN, DARF MANDIES.

ד התגר נוטל מה' גרנות ונותן לתוך מגורה אחת מה' גיתות ונותן לתוך פיטום אחד ובלבד שלא יהא מתכוין לערב:

4 EIN HÄNDLER DARF AUS VERSCHIEDENEN TENNEN KAUFEN UND IN EINEN SPEICHER BRINGEN, AUS FÜNF KELTERN, UND IN EIN FASS GIESSEN, NUR DARF ER DIE MISGHUNG NICHT BEABSICHTIGEN.

ה <big>גמ׳</big> ת"ר אין צ"ל חדשות מארבע וישנות משלש דאין מערבין אלא אפילו חדשות משלש וישנות מארבע אין מערבין מפני. שאדם רוצה לישנן:

5 GEMARA. Die Rabbanan lehrten: Selbstverständlich darf man nicht beimischen, wenn die neuen zu vierund die alten zu drei [verkauft werden], aber auch wenn die neuen zu drei und die alten zu vier [verkauft werden], ist diesverboten, weil mancher sie alt werden lassen will.

ו באמת אמרו ביין התירו לערב קשה ברך מפני שהוא משביחו (וכו'): א"ר אלעזר עדא אמרה כל באמת אמרו הלכה היא

6 IN WIRKLICHKEIT SAGTEN SIE ABER, DASS MAN BEIM WEINE ERLAUBT HAT, SCHWEREN MIT LEICHTEM ZU MISCHEN, WEIL MAN IHN DADURCH BESSER MACHT. R. Elea͑zar sagte: Diesbesagt, wenn es irgendwo heißt: in Wirklichkeit sagten sie, so ist dies eine Halakha.

ז אמר ר"נ ובין הגיתות שנו

7 R. Naḥman sagte: Dies lehrten sie von dem Falle, wenn er sich noch in der Kelter befindet. –

ח והאידנא דקא מערבי שלא בין הגיתות אמר רב פפא דידעי וקא מחלי רב אחא בריה דרב איקא אמר הא מני רבי אחא היא דתניא רבי אחא מתיר בדבר הנטעם:

8 Jetzt mischt man ihn ja aber auch außerhalb der Kelter!? R. Papa erwiderte: Man weiß dies und verzeihtes. R. Aḥa, Sohn des R. Iqa, erklärte: Dies nach R. Aḥa, denn es wird gelehrt: R. Aḥa erlaubt diesbei einer Sache, die gekostet wird.

ט ואין מערבין שמרי יין ביין אבל נותן לו את שמריו (וכו'): והא אמרת רישא אין מערבין כלל וכי תימא מאי נותן לו את שמריו דקא מודע ליה הא מדקתני סיפא לא ימכרנו בחנות אלא א"כ מודיעו ולא לתגר אע"פ שמודיעו מכלל דרישא אע"ג דלא מודע ליה

9 MAN DARF DIE WEINHEFE NICHT UNTER DEN WEIN MISCHEN, WOHL ABER DARF ER IHM SEINE HEFE MITGEBEN. Du sagtest ja aber im Anfangsatze, daß man überhaupt nichts beimischen dürfe!? Wolltest du erwidern, unter ‘darf er ihm seine Hefe mitgeben’ sei zu verstehen, er teile es ihm mit, so ist ja, wenn es im Schlußsatze heißt, daß man ihn im Laden nicht aushökern dürfe, es sei denn, daß er es [dem Käufer] mitteilt, und einem Händler nicht, selbst wenn man es ihm mitteilt, der Anfangsatz zu verstehen, selbst wenn man ihm es mitteilt!?

י אמר רב יהודה ה"ק אין מערבין שמרים של אמש בשל יום ולא של יום בשל אמש אבל נותן לו את שמריו תניא נמי הכי רבי יהודה אומר השופה יין לחבירו ה"ז לא יערב של אמש בשל יום ולא של יום בשל אמש אבל מערב של אמש בשל אמש ושל יום בשל יום:

10 R. Jehuda erwiderte: Er meint es wie folgt: man darf Hefe von gestrigem [Weine] nicht in heutigen, und von heutigem nicht in gestrigen mischen, wohl aber darf er ihm seine Hefebeimischen. Ebenso wird auch gelehrt: R. Jehuda sagte: Wenn jemand für seinen Nächsten Wein umgießt, so mische er nicht [Hefe] von gestrigem [Weine] in heutigen oder von heutigem in gestrigen, wohl aber darf er von gestrigem in gestrigen und von heutigem in heutigen mischen.

יא מי שנתערב מים ביינו ה"ז לא ימכרנו בחנות אלא א"כ מודיעו וכו': רבא אייתו ליה חמרא מחנותא מזגיה טעמיה לא הוה בסים שדריה לחנותא א"ל אביי והא אנן תנן ולא לתגר אע"פ שהודיעו א"ל מזגא דידי מידע ידיע וכי תימא דטפי ומחייליה ומזבין ליה א"כ אין לדבר סוף:

11 WENN EINEM WASSER IN SEINEN WEIN BEIGEMISCHT WORDEN IST, SO DARF ER IHN NICHT IM LADEN AUSHÖKERN, ES SEI DENN, DASS ER ES [DEM KÄUFER] MITTEILT &C. Einst holte man Raba Wein aus dem Laden; darauf verdünnte er ihn und kostete ihn, er war aber nicht schmackhaft. Da schickte er ihn dem Krämer zurück. Abajje sprach zu ihm: Wir haben ja gelernt, man dürfe ihn nicht an einen Händler verkaufen, auch wenn man es ihm mitteilt!? Dieser erwiderte: Bei meiner Mischung ist dieszu merken. Wolltest du erwidern, er kann [Wein] zufügen, ihn kräftiger machen und verkaufen, so hat ja die Sache überhaupt kein Ende.

יב מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו וכו': תנא למחצה לשליש ולרביע אמר רב ובין הגיתות שנו:

12 IN ORTEN, WO ES ÜBLICH IST, DEM WEINE WASSER BEIZUMISCHEN, DARF MAN DIES. Es wird gelehrt: Die Hälfte, ein Drittel oder ein Viertel. Rabh sagte: Sie lehrten dies von dem Falle, wenn er sich noch in der Kelter befindet.

יג <big>מתני׳</big> רבי יהודה אומר לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבא אצלו וחכמים מתירין ולא יפחות את השער וחכ"א זכור לטוב

13 R. JEHUDA SAGT, EIN KRÄMER DARF NICHT ROSTÄHREN UND NÜSSE AN DIE KINDER VERTEILEN, WEIL ER SIE DADURCH ZU IHM ZU KOMMEN ANLOCKT; DIE WEISEN ERLAUBEN DIES. MAN DARF NICHT DEN PREIS VERDERBEN; DIE WEISEN SAGEN, ER SEI ZUM GUTEN GEDACHT.

יד לא יבור את הגריסין דברי אבא שאול וחכמים מתירין ומודים שלא יבור מעל פי מגורה שאינו אלא כגונב את העין אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים:

14 MAN DARF KEINE GRAUPEN VERLESEN– SO ABBA ŠAÚL; DIE WEISEN ERLAUBEN DIES. SIE PFLICHTEN ABER BEI, DASS MAN NICHT DEN HAUFEN NUR VON OBENAUF VERLESEN DARF, WEIL MAN DADURCH NUR DAS AUGE BETRÜGT. MAN DARF WEDER MENSCHEN NOCH TIERE NOCH GERÄTE AUFPUTZEN.

טו <big>גמ׳</big> מאי טעמייהו דרבנן דאמר ליה אנא מפליגנא אמגוזי ואת פליג שיסקי:

15 GEMARA. Was ist der Grund der Rabbanan? – Weil er sagen kann: ich verteile Nüsse, verteile du Pflaumen.

טז ולא יפחות את השער וחכ"א זכור לטוב וכו': מאי טעמא דרבנן

16 MAN DARF NICHT DEN PREIS VERDERBEN; DIE WEISEN SAGEN, ER SEI ZUM GUTEN GEDACHT. Was ist der Grund der Rabbanan? –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel